פרסום פוגעני ברשת, ביקורת עסקית שנכתבה מתוך כעס או הודעה בקבוצת ווטסאפ — לשון הרע היא אחת העילות האזרחיות השכיחות כיום, ואחת המובנות פחות. רבים מניחים שצריך להוכיח נזק כספי, שנדרשת חשיפה רחבה, או שאמירת אמת מקנה חסינות מוחלטת. שלוש ההנחות שגויות.
מה נחשב לשון הרע?
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול לגרום לאחת מארבע תוצאות:
- השפלה — להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג.
- ביזוי — בשל מעשים, התנהגות או תכונות שמיוחסים לו.
- פגיעה בפרנסה — במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. על סעיף זה נשענות מרבית תביעות העסקים ובעלי המקצוע.
- ביזוי בשל השתייכות — גזע, מוצא, דת, מקום מגורים, גיל, מין, נטייה מינית או מוגבלות.
שימו לב למילה "עלול": המבחן אינו אם נגרם נזק בפועל, אלא אם הפרסום היה עלול לגרום לו. לכן אפשר לזכות בפיצוי בלי להציג ירידה בהכנסות.
מה נחשב "פרסום" — ולמה מספיק אדם אחד
ההגדרה רחבה במכוון: בעל פה, בכתב, בדפוס, וכן ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. הניסוח נכתב ב-1965 וחל על האינטרנט במלואו.
הנקודה המפתיעה: די בכך שהפרסום הגיע לאדם אחד מלבד הנפגע כדי לבסס עילה אזרחית. אין דרישה לתפוצה רחבה. הודעת ווטסאפ אחת לצד שלישי יכולה להספיק. וכשהפרסום בכתב, די בכך שהיה עלול בנסיבות העניין להגיע לאדם נוסף.
פוסטים, קבוצות ווטסאפ, ציוצים וביקורות מקוונות — כולם בגדר פרסום. גם שיתוף של תוכן שכתב אחר עלול להיחשב פרסום עצמאי. ובאחת ההתפתחויות המשמעותיות, בית המשפט המחוזי קבע בפברואר 2026 כי אף דירוג של כוכב אחד בגוגל, ללא טקסט מלווה, מהווה לשון הרע — ופסק 12,000 ₪ פיצוי בתוספת 13,000 ₪ הוצאות.
פיצוי ללא הוכחת נזק
סעיף 7א מאפשר פיצוי בלא הוכחת נזק: עד 50,000 ₪ בפרסום רגיל, ועד 100,000 ₪ — כפל הסכום — כשהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. הסכומים צמודים למדד ועומדים נכון ליולי 2026 על כ-83,000 ₪ וכ-167,000 ₪ בהתאמה.
החוק אינו מחייב פרסום הסכומים המעודכנים ברשומות, ולכן מתפרסמים בשוק נתונים שונים ולעיתים שגויים. כדאי לוודא את הסכום המדויק לפני ההגשה ולא להסתמך על מספר מחיפוש.
שני דגשים: אלה תקרות ולא סכומים אוטומטיים — בית המשפט פוסק לפי חומרת הפרסום, היקף התפוצה ומידת הפגיעה; ומי שיכול להוכיח נזק ממשי רשאי לתבוע את הנזק המלא ואינו כבול לתקרה.
ההגנות
אמת בפרסום (ס' 14) — ההגנה המובנת הכי שגוי. נדרשים שני תנאים מצטברים: שהדבר היה אמת, וגם שהיה בפרסום עניין ציבורי. אמת ללא עניין ציבורי אינה מקנה הגנה.
תום לב (ס' 15) — חל ב-12 נסיבות, ובהן חובה חוקית או מוסרית כלפי הנמען; הגנה על עניין אישי כשר; הבעת דעה על התנהגות בתפקיד ציבורי או בעניין ציבורי — המחסה העיקרי של ביקורת; וכן תלונה לרשות מוסמכת.
פרסומים מותרים (ס' 13) — חסינות מוחלטת, ללא דרישת תום לב, לדברים שנאמרו בהליך שיפוטי, לפרסומים רשמיים של המדינה ולדין וחשבון נכון והוגן על הליכים פומביים.
חזקות תום הלב — כאן נופלות רוב התביעות
סעיף 16 מכריע בפועל את מרבית התיקים, ופועל לשני הכיוונים. לטובת המפרסם: אם הפרסום נכנס לאחת מנסיבות סעיף 15 ולא חרג מתחום הסביר — חזקה שנעשה בתום לב. לחובתו: חזקה שלא נעשה בתום לב אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו, או לא נקט אמצעים סבירים לברר אם הוא אמת, או התכוון לפגוע במידה גדולה מהנחוץ.
המסקנה: מי שמפרסם טענה עובדתית בלי לבדוק אותה מאבד את ההגנה גם אם פעל מתוך תחושת צדק.
התיישנות והמסלול הפלילי
לתביעה אזרחית אין תקופת התיישנות מיוחדת — חלה התקופה הכללית של שבע שנים, והמניין מתחיל ממועד הפרסום ולא ממועד היווצרות הנזק, שכן העוולה מושלמת עם הפרסום.
במקביל קיימת עבירה פלילית (ס' 6) שדינה שנת מאסר, אך היא דורשת כוונה לפגוע ופרסום לשני בני אדם או יותר — לעומת אדם אחד במישור האזרחי. בפועל המסלול הפלילי כמעט אינו בשימוש, והסעד הממשי מצוי במישור האזרחי.
מה לעשות אם פורסם עליכם
- לתעד מיד — צילומי מסך עם תאריך, שעה וכתובת. תוכן ברשת נמחק בקלות, והנטל להוכיח את הפרסום על התובע.
- לא להגיב בתוקפנות — תגובה פוגענית עלולה להפוך אתכם לנתבעים בתביעה שכנגד.
- לשקול מכתב התראה — מביא במקרים רבים להסרה ולהתנצלות מהירות, ללא עלויות הליך.
תביעות לשון הרע נדונות במסגרת ליטיגציה אזרחית, ובהקשר עסקי לעיתים במסגרת ליטיגציה מסחרית. ראו גם ייצוג משפטי בתביעות אזרחיות.
אין באמור ייעוץ משפטי ואין בו תחליף לבחינה פרטנית. הנתונים נכונים למועד הפרסום (יולי 2026); סכומי הפיצוי צמודים למדד והפסיקה בתחום מתפתחת.
